כל ההתחלות קשות. ולהתחיל פעם שנייה, זה אפילו קשה יותר.

היו היה, לפני כמעט שנה, קיבלנו משימה בקורס בלימודים לנהל בלוג.
הנושא- לבחירתנו. היו שבחרו לכתוב על אוכל, מוסיקה, טיולים, בע"ח, צילום ועוד מגוון תחומים כאלו ואחרים.
אני בחרתי לכתוב על עצמי ועל החיים. שלי בפרט ושל כולנו בכלל בעיניי.
כנראה שמאז ומתמיד בער לי לכתוב ולשתף. חברים שלי יודעים כמעט כל מה שקורה לי בחיים, אבל בעיקר ברמה השטחית. למרות שנדמה לסובבים שלי שאני מדברת תמיד על מה שעובר עליי, זה לא בהכרח כך. בבלוג חשפתי צדדים שלי שאף אחד לא הכיר, או אולי חשב שהוא הכיר אך לא ברמה כה אינטימית.
בשלב מסוים, הקורס נגמר, וגם אני הרגשתי שחציתי איזשהו גבול. הרגשתי שאולי חשפתי קצת יותר מידי. ואז הפסקתי לכתוב.
מאז, קיבלתי מספר הצעות לכתוב בכל מיני מקומות כאלו ואחרים, וקיבלתי גם בקשות להמשיך את הבלוג.
לכל אלו נעניתי בשלילה. הייתי צריכה זמן להשתקם. הכתיבה הכניסה אותי למערבולות נפשיות עמוקות, שקשה היה לי לברוח מהן. המחשבות, כשעוברות מן הראש לדף, מקבלות תוקף משמעות. ואז צריך להתמודד איתן באמת.
אז לא. לא התמודדתי עם הבעיות מאז, אבל משהו כן השתנה, וכן, קצת התבגרתי בשנה הזו.
אז את הבלוג ההוא אני שמה בצד, ומתחילה משהו חדש.

ועל מה אכתוב כאן? לא יודעת. נתחיל ונראה מה יוליד פוסט. אבל בטוח לומר שיש להתכונן להפתעות...