אתמול הייתי מותשת מידי מכדי לכתוב. עייפה, עצבנית. שוב אחרי יום של 14 שעות הגעתי הביתה,
השותפה שוב ישנה על הספה בסלון, אני שוב הכנתי ארוחת ערב. עולם כהרגלו נוהג.
היה יום מסריח, ממש. בעבודה שוב לא התקדמתי כל היום, אבל לפחות עלו לי שתי תובנות חשובות.
1) אני לא לומדת מטעויות.
2) אני לא יודעת לבקש עזרה.
התובנות האלה הועלו הפעם דווקא בגלל דברים הקשורים לענייני למידה מקצועית, אבל הם התקשרו לי יותר להחלטות שמאפיינות את החיים שלי בכלל.
אי למידה מטעויות מתבטאת אני חושבת בעיקר בארבעה תחומים בחיים שלי: גברים, חוזים, טיפוח ואלכוהול.
הראשון, כל בחורה תגיד לכם ודאי, שהיא תמיד יוצאת עם טיפוס X. גם אני יוצאת ונדלקת על כל ה-X למרות שבתכל'ס אני אמורה לשמור על כל ה-Y's.
חוזים- כל פעם אני חותמת על דברים בלי לברר באמת על מה אני חותמת ומה זה אומר בשורה התחתונה: חוזה עבודה/ הסכם סודיות דרקוני/ דירה וכו'. כל פעם אני גם פונה בסוף לאבאמא שאומרים לי "אמרנו לך". מתי כבר תלמדי? ואני אומרת להם. מתישהו אני אלמד מהטעויות שלי.
טיפוח- נו טוב, אני פשוט עצלנית אבל כל פעם אני אומרת: מעכשיו אשמור על השיניים כי שיננית זה כואב, אני אנקה את הפנים כל ערב כדי שלא יצאו לי קמטים ו/או חצ'קונים, אני לא אלך לישון עם איפור כי זה ככה וככה, אני אשים פלסטר על הרגליים כשאני נועלת נעליים שפוצעות כדי לא להשאיר צלקות, בלה, בלה, בלה וכו'.
ובתחום האלכוהול- שתי תובנות סותרות. האחת- לשתות לפני שאני יוצאת כדי לא לשרוף את הכיס. השנייה- לא לשתות יותר מידי כי אני עושה שטויות (לאו דווקא מיניות, יותר בכיוון של צחוקים לא מצחיקים ו/או אומרת שטויות). וברגעים אלו אני מתכננת לצאת לשתות משהו.
בקיצור, אני תמיד חושבת ש"הפעם יהיה בסדר", "הפעם אני לא אחזור על הטעות" ואיכשהו אני תמיד חוזרת עליה.
בעניין של לא יודעת לבקש עזרה. כן, אני כזאת. אני תופסת מעצמי בחורה די פקחית, עם ראש על הכתפיים. אחת שיודעת לנהל עניינים ויודעת לנהל את עצמה במרבית התחומים. בעיקר ככל שזה נוגע לעניינים אינטלקטואליים כאלה ואחרים. אבל, גם אני לפעמים נופלת. במיוחד כשאני מנסה להרשים או להוכיח את עצמי, ואז במקום לשאול שאלה קטנה, שלא תפגע בערכי כהוא זה, וייתכן שאף תעלה את ערכי, אני בוחרת בדרך הקשה.
היום בעבודה, שאלתי שאלות אינטלגנטיות ביותר, הממונה עליי אפילו לא ידעה את התשובה והלכה לבדוק עם הממונה עליה. כל הכשלון של אתמול היה נמנע אם רק הייתי שואלת מה שהיה נראה לי פשוט, או יותר נכון, חשוד בפשטותו.
בקיצור, אני חייבת ללמוד מהטעויות שלי ולהתייעץ ולשאול. אני מאמינה שיש עוד רבות כמותי, אני אפילו מכירה די הרבה כאלה, שאם הייתם שואלים אותן, תמני כמה בעיות שיש לך בחיים, שתי הבעיות הללו, יהיו ברשימה.
בקיצור, אמנם 21:15, וחזרתי רק לפני חצי שעה מהיום הארוך הזה, אבל המלאכה מרובה: יש לסדר את החדר, לשטוף כלים, להתקלח ולצאת לדרינק לילי.
ולסיום: הנה טיזר קטן לפוסט הזה, שצילמתי אחה"צ לפני איזה קורס ולא הספקתי להעלות בשלמותו:
השותפה שוב ישנה על הספה בסלון, אני שוב הכנתי ארוחת ערב. עולם כהרגלו נוהג.
היה יום מסריח, ממש. בעבודה שוב לא התקדמתי כל היום, אבל לפחות עלו לי שתי תובנות חשובות.
1) אני לא לומדת מטעויות.
2) אני לא יודעת לבקש עזרה.
התובנות האלה הועלו הפעם דווקא בגלל דברים הקשורים לענייני למידה מקצועית, אבל הם התקשרו לי יותר להחלטות שמאפיינות את החיים שלי בכלל.
אי למידה מטעויות מתבטאת אני חושבת בעיקר בארבעה תחומים בחיים שלי: גברים, חוזים, טיפוח ואלכוהול.
הראשון, כל בחורה תגיד לכם ודאי, שהיא תמיד יוצאת עם טיפוס X. גם אני יוצאת ונדלקת על כל ה-X למרות שבתכל'ס אני אמורה לשמור על כל ה-Y's.
חוזים- כל פעם אני חותמת על דברים בלי לברר באמת על מה אני חותמת ומה זה אומר בשורה התחתונה: חוזה עבודה/ הסכם סודיות דרקוני/ דירה וכו'. כל פעם אני גם פונה בסוף לאבאמא שאומרים לי "אמרנו לך". מתי כבר תלמדי? ואני אומרת להם. מתישהו אני אלמד מהטעויות שלי.
טיפוח- נו טוב, אני פשוט עצלנית אבל כל פעם אני אומרת: מעכשיו אשמור על השיניים כי שיננית זה כואב, אני אנקה את הפנים כל ערב כדי שלא יצאו לי קמטים ו/או חצ'קונים, אני לא אלך לישון עם איפור כי זה ככה וככה, אני אשים פלסטר על הרגליים כשאני נועלת נעליים שפוצעות כדי לא להשאיר צלקות, בלה, בלה, בלה וכו'.
ובתחום האלכוהול- שתי תובנות סותרות. האחת- לשתות לפני שאני יוצאת כדי לא לשרוף את הכיס. השנייה- לא לשתות יותר מידי כי אני עושה שטויות (לאו דווקא מיניות, יותר בכיוון של צחוקים לא מצחיקים ו/או אומרת שטויות). וברגעים אלו אני מתכננת לצאת לשתות משהו.
בקיצור, אני תמיד חושבת ש"הפעם יהיה בסדר", "הפעם אני לא אחזור על הטעות" ואיכשהו אני תמיד חוזרת עליה.
בעניין של לא יודעת לבקש עזרה. כן, אני כזאת. אני תופסת מעצמי בחורה די פקחית, עם ראש על הכתפיים. אחת שיודעת לנהל עניינים ויודעת לנהל את עצמה במרבית התחומים. בעיקר ככל שזה נוגע לעניינים אינטלקטואליים כאלה ואחרים. אבל, גם אני לפעמים נופלת. במיוחד כשאני מנסה להרשים או להוכיח את עצמי, ואז במקום לשאול שאלה קטנה, שלא תפגע בערכי כהוא זה, וייתכן שאף תעלה את ערכי, אני בוחרת בדרך הקשה.
היום בעבודה, שאלתי שאלות אינטלגנטיות ביותר, הממונה עליי אפילו לא ידעה את התשובה והלכה לבדוק עם הממונה עליה. כל הכשלון של אתמול היה נמנע אם רק הייתי שואלת מה שהיה נראה לי פשוט, או יותר נכון, חשוד בפשטותו.
בקיצור, אני חייבת ללמוד מהטעויות שלי ולהתייעץ ולשאול. אני מאמינה שיש עוד רבות כמותי, אני אפילו מכירה די הרבה כאלה, שאם הייתם שואלים אותן, תמני כמה בעיות שיש לך בחיים, שתי הבעיות הללו, יהיו ברשימה.
בקיצור, אמנם 21:15, וחזרתי רק לפני חצי שעה מהיום הארוך הזה, אבל המלאכה מרובה: יש לסדר את החדר, לשטוף כלים, להתקלח ולצאת לדרינק לילי.
ולסיום: הנה טיזר קטן לפוסט הזה, שצילמתי אחה"צ לפני איזה קורס ולא הספקתי להעלות בשלמותו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה