הערב אירחתי באולפן את אביגיל רוז לסשן לייב של שירים מהאלבום החדש, שירים מהאלבום הקודם (שהיה גם אלבום הבכורה שלה), ובכלל לשוחח על הדרך המוסיקלית, הבחירות, החיים, המילים והלחנים. ובעיקר להנות. כי מבחינתי, מוסיקה היא הנאה. מוסיקה היא אושר. מוסיקה היא צחוק ובכי. מוסיקה היא אנרגיה מתפרצת ורגיעה מסממת. מוסיקה היא ריקודים, מוסיקה היא אהבה, מוסיקה היא הפסקול של חיינו. היא אותי ואני אותה מלווה.
אנשים רבים, חושבים שכל מי שמתחיל לשדר ברדיו הוא מומחה במוסיקה בכלל ובז'אנר שהוא מגיש בפרט. לא אכחיש שהשערה זו הינה בעלת בסיס איתן. אבל אודה בפה מלא, שאני לא מאלו שהתחילו לשדר כשהם מונים את האלבומים של מתי כספי על פי סדר כרונולוגי תוך אזכור של שנות היציאה, תיאור של כריכת האלבום ומספר הרצועות בכל אחד מהם.
כשהגעתי לשדר ברדיו הבינתחומי עוד לפני הקמתו הרשמית, הגעתי בעיקר מאהבה למוסיקה ואמונה במוסיקה ישראלית. להגיד שהיית המומחית הגדולה ביותר במרכז? ממש לא. גם היום, אני לא מכריזה על עצמי כאוטוריטה בתחום, למרות שכמה מחבריי הטובים ביותר סומכים עליי בכל הקשור למוסיקה ישראלית חדשה (אין צורך לציין שהידע המוסיקלי שלהם נמצא בקו אחיד עם ים המלח במונחים טופוגרפיים).
מי שמכיר, ומי שלא, ומי שמתחיל להכיר אותי קצת מהפייסבוק, טוויטר, מהבלוג או מהפיוז'ן והרדיו, הצליח להבין שאני פעילה בכמה חזיתות. ברובן, ללא תגמול, כספי לפחות. לא אפרט את התגמול שלי מכל פלטפורמה שאני פעילה בה (חבל, בא לי שתישארו איתי עוד כמה שורות). אבל בחזית הרדיו, אני יכולה לשתף אתכם בחוויה. הרדיו פקח לי את העיניים ובעיקר את האזניים, למוסיקה ישראלית חדשה, אינדי בעיקר, אך לא רק. אמנם את מרבית העבודה, עשיתי אני בכיתות רגליים ואזניים. אך היא השתלמה, וכעת, אני מתבססת יותר ויותר במקום הנח שלי- האירוח.
האינטימיות שבשידור עם להקה או זמר/ת באולפן, היא חוויה שאין שניה לה. השליטה בקונסולה, ההובלה של המרואיין לשתף ולגלות, לחשוף או להודות שהוא מסתיר, לשיר בלי הגנות של במה, רק הוא, אני והמיקרופון תמורת מחיאות כפיים של זוג ידיים, או שניים. זה הפאשן שלי. זה הפאן שלי. זה הפן שלי. זו מוסיקה מהעיניים שלי. לא מתיימרת מידי. אישית וכנה (בדר"כ) ובעיקר כזאת שמעלה, לי לפחות, חיוכון על השפתיים.
אז כל מי שלא הזדמן לו לשמוע את הרדיו הבינתחומי ב-106.4fm יכול פשוט ללחוץ על מספר התדר, כפי שמופיע כאן. אני אשמח אם תאזינו לי בעמוד של הקוצב ישראלי. בכל שבוע אביא סינגלים חדשים בשילוב עם ראיונות טלפוניים ואחת לשבועיים אערוך ראיון חי של שעה באולפן עם זמרים והרכבים שונים.
ובכלל, אם אתם מחפשים תחנה שונה, שאינה אנטי-מיינסטרים, אך אינה שוחה באורח קבע עם הזרם, ייתכן, רק ייתכן שהרדיו הבינתחומי הוא הרדיו בשבילכם.
אנשים רבים, חושבים שכל מי שמתחיל לשדר ברדיו הוא מומחה במוסיקה בכלל ובז'אנר שהוא מגיש בפרט. לא אכחיש שהשערה זו הינה בעלת בסיס איתן. אבל אודה בפה מלא, שאני לא מאלו שהתחילו לשדר כשהם מונים את האלבומים של מתי כספי על פי סדר כרונולוגי תוך אזכור של שנות היציאה, תיאור של כריכת האלבום ומספר הרצועות בכל אחד מהם.
כשהגעתי לשדר ברדיו הבינתחומי עוד לפני הקמתו הרשמית, הגעתי בעיקר מאהבה למוסיקה ואמונה במוסיקה ישראלית. להגיד שהיית המומחית הגדולה ביותר במרכז? ממש לא. גם היום, אני לא מכריזה על עצמי כאוטוריטה בתחום, למרות שכמה מחבריי הטובים ביותר סומכים עליי בכל הקשור למוסיקה ישראלית חדשה (אין צורך לציין שהידע המוסיקלי שלהם נמצא בקו אחיד עם ים המלח במונחים טופוגרפיים).
מי שמכיר, ומי שלא, ומי שמתחיל להכיר אותי קצת מהפייסבוק, טוויטר, מהבלוג או מהפיוז'ן והרדיו, הצליח להבין שאני פעילה בכמה חזיתות. ברובן, ללא תגמול, כספי לפחות. לא אפרט את התגמול שלי מכל פלטפורמה שאני פעילה בה (חבל, בא לי שתישארו איתי עוד כמה שורות). אבל בחזית הרדיו, אני יכולה לשתף אתכם בחוויה. הרדיו פקח לי את העיניים ובעיקר את האזניים, למוסיקה ישראלית חדשה, אינדי בעיקר, אך לא רק. אמנם את מרבית העבודה, עשיתי אני בכיתות רגליים ואזניים. אך היא השתלמה, וכעת, אני מתבססת יותר ויותר במקום הנח שלי- האירוח.
האינטימיות שבשידור עם להקה או זמר/ת באולפן, היא חוויה שאין שניה לה. השליטה בקונסולה, ההובלה של המרואיין לשתף ולגלות, לחשוף או להודות שהוא מסתיר, לשיר בלי הגנות של במה, רק הוא, אני והמיקרופון תמורת מחיאות כפיים של זוג ידיים, או שניים. זה הפאשן שלי. זה הפאן שלי. זה הפן שלי. זו מוסיקה מהעיניים שלי. לא מתיימרת מידי. אישית וכנה (בדר"כ) ובעיקר כזאת שמעלה, לי לפחות, חיוכון על השפתיים.
אז כל מי שלא הזדמן לו לשמוע את הרדיו הבינתחומי ב-106.4fm יכול פשוט ללחוץ על מספר התדר, כפי שמופיע כאן. אני אשמח אם תאזינו לי בעמוד של הקוצב ישראלי. בכל שבוע אביא סינגלים חדשים בשילוב עם ראיונות טלפוניים ואחת לשבועיים אערוך ראיון חי של שעה באולפן עם זמרים והרכבים שונים.
ובכלל, אם אתם מחפשים תחנה שונה, שאינה אנטי-מיינסטרים, אך אינה שוחה באורח קבע עם הזרם, ייתכן, רק ייתכן שהרדיו הבינתחומי הוא הרדיו בשבילכם.
המוזיקה היא רעש חושב.
השבמחק- ויקטור הוגו
פוסט יפה :)